פסק-דין בתיק רע"צ 11197-02-13

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' סיגלית גץ אופיר) מיום 13/1/13 בתיק 02-28684-93-4, במסגרתה דחתה כבוד הרשמת את בקשתו של המבקש לאחד תיקיו מחדש לאחר שתיק איחוד קודם שהיה לו פוזר ולקבוע במסגרת תיק האיחוד אשר יפתח צו חיוב בתשלומים בסך 150 ש"ח.

מפאת חשיבות הדברים, להלן פירוט סדר האירועים הכרונולוגי בתיק :

ביום 5/3/12 הוכרז המבקש כחייב מוגבל באמצעים, תיקיו אוחדו ונקבע לו צו חיוב בתשלומים ע"ס 1000 ש"ח לחודש.

ביום 16/10/12, לאחר מספר התראות אשר ניתנו למבקש, פוזר תיק האיחוד אשר נפתח למבקש מאחר ולא שילם את התשלום אשר הושת עליו במסגרת תיק האיחוד, כסידרו וצבר פיגורים בסך 4000 ש"ח.

ביום 10/1/13 הגיש המבקש בקשה להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים והציע תשלום חודשי מינימלי בן 150 ש"ח. 

לאחר עיון במסמכים אשר הוגשו בפניה, ניתנה ביום 13/1/13 החלטת הרשמת הנכבדה נשוא בקשת רשות ערעור זו, במסגרתה העמידה את צו החיוב בתשלומים ע"ס  1000 ש"ח החל מיום 20/2/13  ובכל 20 לחודש שאחריו, בתיק האיחוד אשר יפתח למבקש אך ורק בכפוף לתשלום ראשוני בסך של

6000 ש"ח ע"ח פיגוריו, תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה.

לטענת המבקש, הסכום אשר נקבע לו לתשלום בתיק האיחוד אשר פוזר, הוא שהביא לפיזור התיק, שכן לא יכול היה לעמוד בתשלומים ואף כעת מהווה הדבר עבורו , כלשונו "משימה בלתי אפשרית". לטענת המבקש עליו לממן שכר לימוד אוניברסיטאי לבנותיו שכן קרובי משפחה אשר עשו זאת עד היום הפסיקו לעשות כן בשל סכסוך משפחתי. המבקש טוען כי הוא המפרנס העיקרי בבית, משתכר סך של 5000-6000 ש"ח לחודש, אשתו אינה עובדת בהיותה חולת סרטן ועליו לעזור גם לאמו האלמנה וגם לבנו המשרת כמתנדב במשטרה. לטענת המבקש, הרשמת הנכבדה בהחלטתה לא התחשבה בנתונים אלו ולפיכך נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור וקביעתה כי על צו החיוב בתשלומים לעמוד ע"ס של 300 ש"ח בלבד.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

אין מחלוקת כי החלטת כבוד הרשמת מיום 13/1/13 מתייחסת באופן ישיר להחלטה מיום 5/3/12 במסגרתה כאמור הוכרז המבקש כחייב מוגבל באמצעים ונקבע לו צו חיוב חודשי בתיק האיחוד בסך 1000 ש"ח. המבקש מלין כלפי קביעה זו אשר הפכה חלוטה וטוען כי היא זו אשר גרמה לכך כי תיק האיחוד אשר נפתח לו פוזר. לו סבר המבקש כי צו החיוב אשר נקבע לו עת אוחדו תיקיו ביום 5/3/12, אינו תואם את יכולותיו, כי אז היה עליו לנקוט בסעדים הקנויים לו על פי דין ולא להמתין לפיזורו של תיק האיחוד ולהגיש בקשתו כעת בפני ערכאה זו.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה בספרו של כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110).

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם כפי שעשה, לאחר שלא מילא אחר האמור בהחלטה מיום 5/3/12 ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

יתרה מכך, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

מעיון בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 13/1/13, עולה כי ההחלטה ניתנה לאחר שהרשמת עיינה במסמכים אותם הגיש לעיונה המבקש וכי החלטתה בהתחשב באותם מסמכים אשר הומצאו לעיונה וצוינו על ידה בהחלטתה, סבירה, מפורטת ומנומקת ואין להתערב בה.

עוד יותר מכך, כבר בפתח החלטתה מבהירה הרשמת הנכבדה כי לא חל כל שינוי יסודי בנסיבותיו של המבקש, אשר יצדיק הגשת בקשתו לאחד תיקיו מחדש ועל אף האמור, לפנים משורת הדין היא דנה לגופה בבקשתו של המבקש.

נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותיעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)